חוק המדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2005 (תיקוני חקיקה), התשס"ה-2005

סעיפים 2)2( ו­)6( ו­3)ה( פרק ה' בחוק הביטוח הלאומי ]נוסח משולב[, התשנ"ה­1995 )להלן ­ חוק הביטוח הלאומי(, קובע כי נפגע בעבודה זכאי לדמי פגיעה בעד שלושה עשר שבועות, וכי על המעביד להחזיר למוסד לביטוח לאומי את סכום דמי הפגיעה שהמוסד שילם לנפגע בעד תשעת הימים הראשונים שבעדם הוא זכאי לדמי פגיעה. כדי להגביר את מחויבותם של המעבידים לשמירה על בטיחות במקום העבודה ולהקטין את ההוצאה הציבורית בהקשר זה, מוצע לקבוע כי על המעביד להחזיר למוסד לביטוח לאומי את סכום דמי הפגיעה ששילם המוסד בעד עשרים ואחד הימים הראשונים שבעדם זכאי הנפגע לדמי פגיעה. לפיהוראותסעיף328לחוק הביטוח הלאומי,רשאי מעביד לתבוע פיצויים, בדומה למוסד לביטוח לאומי, ממי שנושא באחריות אזרחית לתשלום פיצויים בגין פגיעהבעבודה ששולמו בערה דמיפגיעהבידי המוסד, ואותו מעביד החזיר למוסד את דמי הפגיעה ששילם המוסד בעד התקופה שהמעביד נושא בחבות לתשלום בעדה כאמור. מוצע להבהיר בסעיף האמור כי זכות זו של מעבידתעמודלו גם במקרה שבושילם את הכספים ישירותלנפגע, ולאבדרךשלהחזרכספים למוסד. מוצע כיהבהרה זו תחולמיום תחילתהשל ההוראה הקיימת לגבי מעבידים, שנקבעה בחוק הביטוח הלאומי )תיקון מס' 14(, התשנ"ז­1997 )ס"ח התשנ"ז. עמ' 152(, הוא יום ת. כ"ב בטבת התשנ"ז )1 בינואר 1997(.