חוק הסכמים בנכסים פיננסיים, התשס"ו-2006

לסיוםמוקדםכאשראחד הצדדים נקלעלחדלותפירעון. יצוין, כי בשוק הפיננסי הבין–לאומי, רשויות מפקחות שונות אינן מתירות לגופים תחת פיקוחן להתייחס לעסקאות פיננסיות בסכום נטו, לשם בחינת הלימות ההון,אלאאםכןקיימתוודאותמשפטיתבנוגעלתוקפן שלהוראותהנטינגעלפישיטתהמשפטהנוהגתבמדינה שלהצדהשנילעסקאות ועלפי שיטתהמשפטהחלהעל ההסכם. כך,לדוגמה, עלפיהחלטת בזלמ–1994,הרשויות המפקחותבמדינותה–10-G אינןרשאיותלהתירלחברות בפיקוחןלהכיר בהוראותנטינגלצורךחישוב הוןמינימלי, אלאאםכןמוגשת חוותדעתמשפטית שהוראותהנטינג תקפותבכלהמדינותהרלוונטיות. הדיןבישראלבנוגעלהליכיחדלותפירעוןמוסדר הןבחקיקה)בפקודתהחברותובסעיף350 לחוקהחברות( והןבפסיקתבית המשפט.אףכינראה שהדיןהישראלי יכיר בתוקפן של ההוראות לסיום מוקדם במקרה של חדלות פירעון, מוצע להבהיר את תוקף ההוראות האמורות במקרה של חדלות פירעון, מפורשות בחוק, וזאתכדילהקנותלצדדיםלהסכםמסגרתכאמורודאות מלאה בנוגע לתוקפן. ודאות זו נדרשת, כאמור, כדי לאפשר לגורמים המפוקחים ולאחרים להשתלב בשוק העסקאותהבין–לאומי. חוסרהוודאותבדיןהישראליהתעורר,ביןהשאר, בנוגע לתקפות ההוראה המאפשרת לבצע התחשבנות הצעותחוק229,כ'בכסלוהתשס"ו,2005.12.21