חוק ההתיישנות (תיקון מס' 4), התשס"ז-2007

במנגנוני הגנה פסיכולוגיים, תחושות בושה והאשמה עצמית, העדר סביבה תומכת, חשש מהפוגע ומהתגובה החברתית, יחסים מיוחדים בין הנפגע לפוגע וגילוי מאוחר של הפגיעה והשלכותיה, המתבררות לא אחת רק במהלך טיפול פסיכולוגי (להתייחסות בפסיקת בתי המשפט ראו, למשל בע"מ 04/8098 פלונית נ' פלונים, פ"ד נט(3) 111, ולהתייחסות בספרות המקצועית ראו, למשל גלית בן אמיתי, "השלכות נפשיות של התעללות בילדים ובמתבגרים", התעללות והזנחה של ילדים בישראל, עמ' 536 (דבורה הורוביץ, יורם בר-יהודה, מאיר חובב, התשס"ז); עפרית שפירא-ברמן, "הסוד ועונשו – עיגון זכויותיהם של קורבנות אלימות מינית http://www anima-clinic com/contents_page ,"קוחב 15=dia&1=gnal?psa, וכן נייר עמדה שהוכן על ידי פרופ' אלי זומר, "טראומה בגיל הילדות, אבדן זיכרון וחשיפה מושהית", והוגש לוועדה לצורך דיוניה בהארכת תקופת ההתיישנות הפלילית בעבירות התעללות בילדים) נוכח תופעת החשיפה המושהית במקרים רבים לא יוכל הנפגע להגיש תובענה בתוך תקופת ההתיישנות הבסיסית ומשום כך אין מקום לזרזו בהגשת התובענה או לראות בשיהוי בהגשתה משום ויתור על הזכות 111