חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין) (תיקון מס' 6 - הוראת שעה), התשפ"ו-2025

בהלכת שרגאי קבע השופט זוסמן שאין פער בין פסיקתו ובין פסקי הדין בע"א צ6/457 רבקה ובת־שבע שטיינברג, קטינות נ' שמעון שטיינברג, כג(1) 1צ (1969) ובה"מ 64/22ו משה לוי נ' זיויה לוי, יח(4) 577 (1964), אשר באלה פסק בית המשפט העליון כי אישה יכולה לייצג את ילדיה בתביעה למזונותיה כאפוטרופוס שלהם, ואם עשתה כך, בין בתביעת הגירושין המקורית שלה או של בעלה ובין במהלך הדיון בתביעת הגירושין, כי אז יש לראות את תביעת המזונות של הילדים ככרוכה בתביעת הגירושיןע השופט זוסמן הסביר כי השאלה היא עובדתית - אם אומנם הילד הוא צד או היה צד להליכים בבית הדין הרבני, שבמקרה זה חסומה לו הדרך לתביעת מזונות בבית המשפט המחוזיע גם לאחר הלכת שרגאי ופרשנותה המצמצמת, נקטו בתי המשפט פרשנות שלפיה במסגרת 'השבת מזונות ילדים' בין ההורים וכריכת מזונות הילדים לתביעת הגירושין, בית הדין הרבני מוסמך לדון במזונות ילדים באופן מלא: "מאפשר סעיף ו הנ"ל גם כריכת עניין המזונות של ילדי בני־הזוג המתדיינים בתביעת גירושין" (ע"א 0צ/צ11 לאה גבעולי נ' ירמיהו גבעולי (0צ19); ע"א 70/404 אליהו עברון נ' חיים עברון, פ"ד כה(1) ו7ו (1971)), וכי "תביעה למזונותיו של ילד יכול ותהיה משולבת בתביעת גירושין שבין ההורים" (בע"א 75/109 אמיר אברהם נ' אהרן אברהם, פ"מ כט(2) 690 (1975))ע בבג"ץ 10/6929 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול …